מה יכולים לעשות אתרים שנפגעים מחסימת פרסומות? בין השאר: לשים לב לקריטריונים של Adblock Plus.

חסימת פרסומות היא עובדה שאי-אפשר להתעלם ממנה. היא קיימת כבר שנים, אבל בשנתיים-שלוש האחרונות היא הפכה מתופעה מצומצמת יחסית לתופעה נרחבת שהפכה אותה לאחת הסוגיות המטרידות ביותר בענף הפרסום הדיגיטלי העולמי.

לקפיצה של חסימת הפרסומות למקום גבוה ברשימת הבעיות של הענף תרמו ללא ספק החלטתן של החברות שמאחורי דפדפנים פופולריים "לעזור" למשתמשים, או לתעשיית הפרסום (תלוי בנקודת הראות) על ידי חסימה של פרסומות מסוגים מסוימים על ידי הדפדפן עצמו. אפל היתה הראשונה לעשות זאת בדפדפן שלה ל-iOS, ואחרות, כמו מוזילה, הלכו בעקבותיה.

בעצם, החסימה לא היתה רק של פרסומות, אלא של תוכן מטריד ומכביד, כולל סרטונים שנטענו והתחילו להתנגן ולהשמיע קול אוטומטית. אבל הגדרת התוכן הבעייתי הזה חסמה בעיקר פרסומות.

כשאפל החליטה לחסום פרסומות ותוכן בעייתי אחר, היא עשתה זאת מאותה הסיבה שבגללה מספר הולך וגדל של אנשים השתמשו עוד קודם לכן, ביוזמתם, בחוסמי פרסומות. חלקם עשו זאת כדי להגן על פרטיותם, אבל הסיבה העיקרית לרצון לחסום פרסומות היתה ונשארה שהפרסומות נתפסות כמטרד — מטרד חזותי ולפעמים קולי, וגורם שמאט את טעינת התוכן ופוגע בחוויית השימוש באופן כללי. כמעט 90% מן האנשים שמתקינים חוסמי פרסומות במחשבים ובמכשירים הניידים שלהם עושים זאת מן הסיבה הזאת. אחת הסיבות למספרם הגדל היא פשוט דמוגרפית. הפרסומות מפריעות לכולם, אבל כל הזמן גדל חלקם היחסי של המשתמשים הצעירים הומתוחכמים יותר טכנולוגית, שלא רק רוצים אלא גם יודעים כיצד להיפטר מפרסומות. העובדה שחוויית השימוש היא הגורם החשוב להם ביותר משתקפת גם בנתונים של חברת Eyeo, יצרנית חוסם הפרסומות הוותיק והפופולרי ביותר Adblock Plus. חוסם הפרסומות הזה נותן למשתמשים ברירה בין חסימה של כל הפרסומות (או של כל האלמנטים המזוהים כפרסומות — לפעמים חוסם הפרסומות "טועה") לבין חסימה חלקית, המאפשרת את הצגתן של פרסומות העומדות בקריטריונים מסוימים. רק רבע מן המשתמשים ב-Adblock Plus בוחרים לחסום את כל הפרסומות.

מהם הקריטריונים לחסימה או לאי-חסימה אצל משתמשים שלא בחרו באפשרות החסימה הגורפת? זהו שילוב של תנאים, ביניהם גודל, מיקום, צבעוניות, הפרדה משאר התוכן הסובב ועוד. המטרה של הקריטריונים היא להבטיח שהפרסומות המותרות לא יהיו מטרידות מדי חזותית (בגלל גודל, אנימיציה, חלונות קופצים וכו') או כבדות מדי. מצד שני הם גם אמורים למנוע הצגה של פרסומות "סמויות", שאינן מובדלות די הצורך משאר התוכן ושמשתמשים עלולים לא להבין שהן בעצם פרסומות.

חברת Eyeo מסבירה את הקריטריונים שלה כניסיון למצוא דרך ביניים מאוזנת בין הצורך של אתרי אינטרנט להרוויח מפרסום לבין טובת המשתמשים, שהפרסומות פוגעות בחוויית השימוש שלהם. כמו אפל, גם Eyeo טוענת שהחסימה שהיא מציעה היא בסך הכל לטובת כולם, מפני שהיא מעודדת את תעשיית הפרסום לפתח צורות פרסום יותר מתחשבות.

לא מעט גורמים בענף הפרסום מתייחסים להצהרות האלה כאל אמירות צבועות. זאת מפני ש-Adblock Plus לא פועל כפרויקט ללא מטרות רווח. תמורת תשלום, החברה שמאחוריו מוכנה להכניס לרשימה הלבנה שלה פרסומות שאחרת היו נחסמות. Eyeo יכולה לעשות זאת בזכות הפופולריות של המוצר שלה, ובין ה"לקוחות" המשלמים שלה אפשר למצוא את השחקניות הגדולות ביותר בענף, כמו גוגל, אמזון ומיקרוסופט. החברות האלה, ורבות אחרות, מעדיפות לשלם במקום להילחם. בדיוק מן הסיבה הזאת יש מי שרואים בחברה גורם סחטני, עד כדי כך שנציגיה הוחרמו או נתקלו ביחס שלילי מופגן בכנסים של ענף הפרסום.

מה יכולים לעשות מפעילי אתרים קטנים יותר, שמתפרנסים מפרסום ואינם יכולים להרשות לעצמם לשלם את ה"כופר" כמו השחקניות הגדולות בענף? יש אתרים שנמנעים מלהציג תוכן למשתמשים שחוסמים פרסומות. יש אתרים שעברו למודל של תשלום, ויש פתרונות אחרים (כמו פרסום ילידי ותוכן ממומן) שיכולים להתאים לחלק מן האתרים, אבל לא לכולם, ובמיוחד לא לאתרים קטנים יחסית. האתרים האלה, מלבד להשתדל לעמוד בכל הקריטריונים של Adblock Plus ולקוות שחוסם הפרסומות הנפוץ בעולם אכן יאפשר לפרסומות להיראות, יכולים פשוט לבקש לבטל את החסימה. לטענת Eyeo, אתרים קטנים מוכנסים לרשימה הלבנה בחינם.