לא רק משתמשים שמתקינים חוסמי פרסומות לא רואים פרסומות באתרים.

חסימת פרסומות מיוחסת על פי רוב למשתמשים בדרגת תחכום בינונית ומעלה, כאלה שלא רק רואים בפרסומות מטרד חזותי, אלא גם מבינים שפרסומות מאטות את הטעינה ואוספות עליהם מידע, ומודעים לכך שניתן להיפטר מהן. אלה לא המשתמשים שמשתמשים בדפדפן המובנה במערכת ההפעלה אלא כאלה שיודעים באילו כלים להשתמש כדי להשיג את חוויית הגלישה שהם רוצים.

הדימוי הזה נכון במידה מסוימת. כרבע ממשתמשי האינטרנט בארצות הברית, למשל, משתמשים ביישומים שונים כדי להגביר את פרטיות הגלישה, ורובם הגדול עושה זאת בכוונה מפורשת לחסום גם פרסומות.

אבל לקבוצה גדולה זו מצטרף מספר הולך וגדל של משתמשים שאינם נחשפים לפרסומות שהם "אמורים" לראות באתרים לא כתוצאה מבחירה מודעת מצידם אלא כתוצאת לוואי של תנאים אחרים. לדוגמה, גולשים רבים מגיעים לאינטרנט במהלך היום דרך רשתות ארגוניות. ברשתות אלה יש בדרך כלל חומות אש ואמצעי סינון אחרים אשר חוסמים אלמנטים מסוגים מסוימים (כגון סקריפטים), דומיינים שלמים, או קבוצות של כתובות IP. למנהלי רשתות ארגוניות יש סיבות שונות לעשות זאת שאינן נוגעות דווקא לפרסומות — אבטחה, חיסכון בתעבורת הנתונים, או אפילו מניעת בזבוז זמן של העובדים באתרים שמסיחים את דעתם מן העבודה. התוצאה של מדיניות זו היא לעתים קרובות, דומיינים שמגישים פרסומות, או הסקריפטים שאחראים להצגתן, נחסמים.

מאז שאפל החליטה לחסום חלקית פרסומות בדפדפן שלה למכשירים ניידים התחילו גם יצרני דפדפנים אחרים לעשות בדיוק את אותו הדבר. חלק מן המשתמשים המשתמשים בדפדפנים אלה כלל אינם מודעים לכך שהדפדפן חוסם אלמנטים באתרים שהם צופים בהם. הם פשוט משתמשים בדפדפן המועדף עליהם (או במקרה של מכשירי אייפון ואייפד, פשוט בדפדפן שבא עם המכשיר), או משתמשים במצב הפרטיות המוגברת בדפדפן כמו פיירפוקס בלי שהם מודעים בהכרח לכך שתוצאת לוואי של ההגנה המוגברת היא גם סינון של מודעות.

אתרי תוכן רבים שעבורם פרסום הוא מקור הכנסה חשוב מנסים להתמודד עם חסימת הפרסומות על ידי כך שהם מונעים ממשתמשים של דפדפנים שמונעים טעינה של פרסומות גישה לתוכן. חלקם מציגים למשתמשים שמזוהים כחוסמי-פרסומות בקשה לאפשר טעינת פרסומות, או מציעים להם לשלם תמורת התוכן אם אינם רוצים לראות פרסומות. למשתמשים מתוחכמים יותר, שמשתמשים בחוסמי פרסומות בכוונה ובדרך מושכלת, אלה מסרים מובנים. הם מבינים בדיוק מה קורה והם יכולים להחליט אם להיענות לבקשות של האתרים כדי לראות את התוכן שהם מעוניינים בו.

אבל עבור הקבוצה הגדולה של משתמשים שאינם רואים פרסומות שלא במתכוון מצב זה עשוי להיות מתסכל ומכעיס. חלקם יכולים בכלל שלא להבין מדוע הגישה לתוכן נמנעת מהם ומה הם אמורים לעשות בנידון. חלקם פשוט לא יכולים לעשות שום דבר בנידון.

זאת בעיה אתרי תוכן מסוימים התחילו להיות מודעים לה. הם מגלים שהמסרים שהם מעבירים למשתמשי חוסמי פרסומות, המבוססים על ההנחה שמדובר באנשים שיודעים היטב מה הם עושים, פשוט אינם מתאימים לחלק לא קטן מן הגולשים שאינם נחשפים לפרסומות. הם מתחילים להבין שהמסרים האלה יכולים להרחיק קהל מן האתרים שלהם ולפגוע בתדמיתם.

מה הפתרון? חלק מן האתרים שסובלים מבעיה זו מתחילים לשנות את המסרים שלהם כך שיתאימו גם למשתמשים שאינם חוסמים פרסומות בכוונה. לדוגמה, במקום לבקש שיימנעו משימוש בחוסם פרסומות או שיוסיפו את האתר שהם נמצאים בו ל-white list, הם יכולים לספק הנחיות פשוטות שעובדים המשתמשים ברשתות ארגוניות יכולים להפנות לאחראים על הרשת. המצב הזה עשוי לגרום למפעילי אתרים ולמפרסמים גם לשקול מחדש את כל מדיניות הפרסום ולחפש פתרונות שיתמודדו בו-זמנית הן עם בעיית השימוש המודע בחוסמי פרסומות והן עם הבעיה שפרסומות נחסמות מסיבות שונות ללא ידיעת המשתמשים.