לשבת בגינה עם קפה חם
הגשם הראשון של נובמבר טפטף על הגג של בית הקפה הקטן בפארק. שני ספסלים נותרו ריקים, רטובים עד העצם, ואנשים התכנסו מתחת לסככה עם כוסות קפה מהבילות בידיים. דנה משכה את המעיל שלה חזק על הכתפיים והתיישבה מול מיכל. "תראי אותך, באת בכל זאת למרות הגשם", היא חייכה. מיכל נענעה בראשה, מניחה את כוס הנייר על השולחן. "ברור שבאתי. דווקא גשם עושה לי חשק לצאת. אבל את יודעת מה הכי מציק לי? זה שתמיד ברגעי הגשם האלה, אני נזכרת בכל הפעמים שנרטבתי עד לשד עצמותיי, רק כי לא חשבתי מספיק קדימה". דנה פרצה בצחוק. "גם אני ככה. אפילו באירועים חשובים – תמיד מופתעת מהגשם כאילו הוא לא חלק מהחיים פה".
כשהכול נרטב ברגע
"אני זוכרת", אמרה מיכל, לוגמת מהקפה, "לפני שנתיים חגגנו יום הולדת לאחיין שלי בחצר. עשינו הכנות מטורפות – שולחנות, קישוטים, בלונים. ואז, שעה לפני שכולם הגיעו, התחיל גשם זלעפות. הכול נרטב. העוגה נמסה, המוזיקה התפוצצה, והאורחים בסוף נדחקו לסלון הקטן. מאז אמרתי לעצמי – די, חייבים פתרון". היא נשמה עמוק, כאילו חוזרת לאותו רגע מתסכל. דנה הנהנה בהבנה. "מכירה את זה. גם לנו קרה משהו דומה באירוע משפחתי. אבא שלי, שתמיד חושב קדימה, אמר לי אחרי זה – 'תשקלי אוהל נגד גשם. זה ההבדל בין להילחץ לבין להמשיך כאילו כלום לא קרה'".
הטיפ שפתאום משנה הכול
מיכל נשענה קדימה, עיניה נדלקו. "אז הקשבתי לעצמי השנה. חיפשתי אוהל נגד גשם והבאתי אחד לאירוע שעשינו בגינה. לא תאמיני איך זה שינה את האווירה. במקום לרוץ פנימה בלחץ, פשוט סגרנו את הצדדים של האוהל, הדלקנו נרות והמשכנו את המסיבה. זה נתן תחושה בטוחה, חמה, וגם הילדים המשיכו לשחק כאילו כלום לא קרה". דנה חייכה. "וואו, זה באמת נשמע מושלם. אני תמיד חושבת על זה כאילו זה משהו כבד ומסורבל, אבל את מתארת את זה אחרת לגמרי". מיכל צחקה. "בדיוק ככה חשבתי גם. אבל גיליתי שאם בוחרים נכון, זה דווקא קל להקים ולפרק, ואפילו נראה אסתטי. והכי חשוב – לא להיבהל מהרעיון, כי בסוף זה פשוט נותן שקט נפשי".
להרגיש מוגנות גם ברגעים רטובים
שתיקה קצרה ירדה ביניהן. דנה הביטה בטיפות שניקדו את החלון ואמרה: "את יודעת, זה לא רק עניין טכני. זה גם משהו רגשי. כשיש אוהל כזה, אנחנו לא עסוקות כל הזמן במזג האוויר, אלא באמת נהנות מהרגע. לא רצים לבדוק את השמיים, לא חושבים מתי הכול ייהרס. אנחנו פשוט שם". מיכל הנהנה. "לגמרי. זה מזכיר לי שכשהחיים שלנו מקבלים 'קירוי', כשיש לנו הגנה קטנה כזו, אנחנו מצליחים לנשום אחרת. וזה נכון לא רק באירועים – גם בקמפינג, בטיולים, אפילו בחצר כשסתם יושבים עם חברים".
טיפים קטנים שנולדים מהחוויה
דנה שאלה בסקרנות: "אז איך בוחרים נכון? אני לא מבינה בזה כלום". מיכל חייכה חיוך של מי שכבר ניסתה. "אני יכולה להגיד לך מה עבד לי. קודם כול, לחשוב על הגודל – שלא יהיה קטן מדי, כי עדיף שתהיה קצת יותר מרווחת מאשר למצוא את עצמך עם חצי מהחבר'ה בחוץ. דבר שני, לשים לב לאטימות – שיהיו דפנות שאפשר לסגור, לא רק גג. וכדאי מאוד לבחור משהו שקל להקים, כי אם זה סיפור מסובך, בסוף לא משתמשים בו.
אה, ועוד משהו – אם יש חלונות שקופים, זה בכלל בונוס, כי עדיין נכנס אור טבעי ולא מרגישים סגורים מדי". דנה צחקה. "את מדברת כאילו את מומחית". מיכל משכה בכתפיה. "אני לא מומחית, אני פשוט למדתי בדרך הקשה". היא לגמה מהקפה והוסיפה: "ואגב, למדתי גם עוד משהו – לפעמים כשמתכננים אירוע בחוץ לא מספיק לדאוג רק לאוהל נגד גשם. יש הרבה פעמים שצריך לחשוב על כל החבילה, כמו השכרת במות ומחסומים לאירועים שונים. כי ברגע שיש מוזיקה חיה, או הופעה, או אפילו סתם ריקודים – הבמה הופכת להיות הלב של האירוע, והמחסומים הם מה שמסדר את השטח ושומר על הסדר.
זה אולי נשמע כמו עוד פריט טכני, אבל זה עושה את ההבדל בין אירוע מאולתר לבין כזה שמרגיש מקצועי ובטוח". דנה חייכה חיוך רחב. "אז בעצם הכול מתחבר – האוהל, הבמה, המחסומים – כולם הופכים את האירוע להרבה יותר זורם ונעים".
סיום עם נשימה קלה
הגשם בחוץ התגבר, אבל בפנים היה חמים ומוגן. השתיים המשיכו לשבת עוד קצת, מחייכות, שותות את הקפה שלהן עד הסוף. דנה הסתכלה על מיכל ואמרה: "תראי, זה מצחיק, אבל הסיפור שלך על אוהל נגד גשם גורם לי לחשוב על כל המקומות בחיים שבהם אנחנו לא מכינות לעצמנו מחסה קטן – ואז הכול מרגיש קשה מדי". מיכל הנידה ראשה בהסכמה. "נכון. לפעמים זה לא באמת עניין של מזג אוויר, אלא עניין של לבחור לתת לעצמנו את ההגנה הקטנה הזאת שמאפשרת להמשיך בשקט". היא עצרה רגע, כאילו נזכרת במשהו אישי, ואז הוסיפה: "כשהתחתנו, גם אנחנו לא ידענו אם יהיה גשם.
בהתחלה אמרנו – נו, מה כבר הסיכוי. אבל בסוף לקחנו אוהל לחתונה שלנו, וזה היה הצעד הכי חכם שעשינו. החברים רקדו בלי לחשוש, האוכל נשאר יבש והאווירה הייתה קסומה. זה גרם לי להבין שאוהל הוא לא סתם פתרון טכני, אלא ביטחון אמיתי שמאפשר לחגוג בלי לדאוג למה שקורה בחוץ". דנה חייכה חיוך רחב. "זה נשמע כמו מטאפורה נהדרת – להכין לעצמנו את האוהל שלנו, בחיים וגם באירועים".
וככה, בין לגימות קפה לטיפות על החלון, הן יצאו עם תחושה שהחיים תמיד ימשיכו להפתיע, אבל אפשר לבחור להיות מוכנות. אוהל נגד גשם אולי נשמע כמו פריט טכני, אבל בעצם הוא סמל קטן לאיך אנחנו מגינות על עצמנו – בחוץ ובפנים. ואם אתם מרגישים שגם אתם רוצים את ההגנה הזאת, תזכרו שאפשר להתחיל בצעד קטן, לבחור פתרון שמתאים לכם, ולתת לעצמכם את החופש להמשיך ליהנות מהחיים גם כשהשמיים נפתחים. אנחנו כאן, ואם תצטרכו – תמיד תמצאו מי שישמח לשתף מניסיון אישי ולעזור למצוא את הדרך הנכונה לכם.