כמעט כל הפרסומות ורוב החשיבה בענף היו בדו-ממד. כניסתם של מוצרי מציאות מדומה לשוק ההמונים עומדת לשנות את זה.

תלת ממד ומציאות מדומה נמצאים איתנו כבר כמה שנים, ובשנים האחרונות ראינו ניסיונות מעניינים להביא את הטכנולוגיה הזאת לקהלים רחבים. אחד מהם הוא ה-Cardboard של גוגל: שילוב של אפליקציה לסמארטפון ומתקן פשוט מקרטון שמגיע שטוח ושהמשתמש מקפל כדי להכין אותו לשימוש. לאחר ההרכבה מניחים את הטלפון בתוך המתקן, מרכיבים את המתקן על הראש, ושתי התמונות המוצגות לשתי העיניים יוצרות חווית תחת ממד.

בעקבות ה-Cardboard הופיעו מוצרים חדשים, בין השאר של סמסונג, ולפני כמה ימים התחיל להימכר ה-Oculus Rift, מתקן תלת-ממד בשל יותר המתחבר למחשב ביתי. השימוש המיידי והמובן מאליו שצרכנים מתכוונים לעשות במוצרי תלת ממד אלה הוא משחקים, אבל יצרני תוכנה שמתחילים להבין את הפוטנציאל הטמון בתלת-ממד עובדים על מוצרים נוספים. אף על פי שעדיין לא ברור לאן יתפתח תחום המציאות המדומה בשנים הבאות, אין כמעט מקום לספק שזה לא גימיק אלא תחום פעילות חדש ומבטיח.

מטבע הדברים, עם הגעת מוצרי המציאות המדומה לקהל רחב, הם מתחילים לעניין גם מפרסמים וחברות פרסום. אלא שכמו כמעט לכל אחד אחר, גם למי שעובדים בענף הפרסום זהו תחום חדש ולא כל כך מוכר. חברות בענף כבר מתחילות להרגיש לחץ מצידם של תאגידים מסוימים לפרסם גם בתלת ממד. אלא שכמעט אף אחד — לא המפרסמים ולא אנשי תעשיית הפרסום — עדיין לא יודעים בדיוק איך בכלל לגשת לפרויקט כזה.

אחת מעורכות האתר Digiday פרסמה סקירה של הדרכים שבהן מנסות סוכנויות פרסום להתכונן לכניסה לתחום התלת-ממד. האתגר עצמו הוא רב-ממדי, מפני שהוא כולל הבטים טכנולוגיים, יצירתיים ופיננסיים. האתגר הראשון הוא עצם ההכרות עם המדיום החדש, ולשם כך חברות פרסום שונות מאפשרות לעובדים לחוות מציאות מדומה בעצמם ולשחק איתה. לאחר מכן צריכות החברות לברר לעצמן איך משלבים פרסום במדיום הזה, השונה מכל מה שהן מכירות עד עכשיו; ולהבין מיהם האנשים שצריך לחפש כדי שיפיקו את הפרסום הזה. ולבסוף, היות שהמדדים הרגילים לחשיפה ולהשפעה שלפיהם מתמחרים פרסום ומשלמים עליו אינם מתאימים למציאות מדומה, הענף צריך להתחיל לגבש דרכים לחשוב על הצד הפיננסי של הפקות פרסום במציאות מדומה. כל העבודה שנעשית עכשיו היא צעדים ראשונים לקראת משהו חדש.