הפרטיות ברשת היא נושא שנידון רבות, בעיקר מנקודת ראותם של המשתמשים, אבל נושא זה מטריד גם את הגופים שאוספים את המידע, ובכל אחד מן הצדדים יש אי-דיוקים בהבנת המצב האמיתי.

צרכנים ומשתמשים אשר מודאגים מן המידע שנאסף עליהם במהלך פעילותם המקוונת נוקטים לפעמים צעדים לצמצום את היכולת לאסוף עליהם מידע. לא תמיד הצעדים האלה אפקטיביים במיוחד; חסימת עוגיות (cookies), לדוגמה, פחות מפריעה לאיסוף המידע מכפי שהם חושבים. אבל עצם נקיטת האמצעים האלה היא ביטוי לכך שאנשים אכן מודאגים בנוגע למידע אישי שנאסף עליהם.

החששות האלה מוצדקים לגמרי. מקרה שהמחיש את הסכנה למשתמשים אפילו מפעילות פשוטה כמו שימוש במנוע חיפוש היה חשיפת נתוני החיפוש של AOL בשנת 2006. החברה פרסמה לצורכי מחקר שאילתות חיפוש של משתמשים לאחר שדאגה להוציא מן הנתונים כל מידע על זהות המשתמשים. אבל ניתוח המידע האנונימי-כביכול בכל זאת איפשר לעיתונאים לזהות משתמשים ולגלות עליהם דברים שלא רצו שייוודעו. כיום איסוף המידע ויכולות הניתוח העומדות לידי גורמים מסחריים גדולים הרבה יותר.

הדימוי השלילי בשל איסוף המידע האישי אינו נוח לגופים מסחריים אשר אוספים מידע ומנתחים אותו. הם מבינים שהם נפגעים מכך שהוא שהדבר גורם להם להצטייר כ"אח גדול" המנסה לדעת הכל על כל אחד. בעקבות גלי ביקורת שהופנו נגד איסוף המידע על ידי רשתות חברתיות ושירותים פופולריים אחרים, או נגד אי-הבהירות בנוגע לטיב המידע ולשימוש שנעשה בו, עשו גורמים רבים שינויים במדיניות הפרטיות שלהם במטרה לשכנע משתמשים שאפשר לבטוח בהם.

אם לשפוט לפי המשך השימוש ברשתות חברתיות ובשירותים מקוונים פופולריים אחרים, הם די מצליחים בכך. אבל נראה שרוב המשתמשים פשוט אינם חוששים לפרטיותם כפי שנדמה, או לפחות לא מייחסים לשמירה על המידע האישי ערך רב כפי שמשערים. משתמשים רבים מוכנים לספק לפחות פרטים בסיסיים על עצמם תמורת החוויה האישית או היתרונות שמעניקים להם הגופים אשר אוספים את המידע. מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם משתמשים ברשתות חברתיות ומספקים להן מידע על עצמם, או מוכנים לספק לגורמים מסחריים מידע תמורת הטבות. דוגמה שכיחה היא מבצעים והצעות מיוחדות המוצעים לצרכנים תמורת הירשמות לאתרים או תוכניות שבמהלכם עליהם לספק פרטים אישיים שונים.

חוסר מודעות לבעיות הכרוכות בחשיפת מידע אישי היא חלק מן הסיבה למסירת המידע האישי לידי גורמים מסחריים. אבל גורמים בתעשיות הפרסום והמדיה הדיגיטלית מוצאים שרמת החשש של משתמשים וצרכנים מחשיפה של מידע אישי נמצאת בירידה, ושמשתמשים צעירים, אשר רגילים יותר לעולם המקוון אבל גם מבינים אותו טוב יותר, דווקא חוששים פחות מבעיות פרטיות. לעתים קרובות הם אמנם יודעים טוב יותר כיצד לשמור על פרטיותם מפני משתמשים אחרים. הם יודעים להימנע מטעויות קלאסיות כמו חשיפה של תמונות מביכות אשר יפריעו להם להתקבל לעבודה או ללימודים. אבל פחות ברור אם הם מבינים היטב איזה שימוש נעשה במידע הנצבר עליהם על ידי הגורמים המסחריים שבשירותיהם הם משתמשים.

תעשיות הפרסום והשיווק הן הצרכניות הגדולות ביותר של המידע האישי הנצבר על משתמשים, והן גם אלה שעליהן נשענים כמעט כל השירותים שהמשתמשים נהנים מהם. איסוף המידע חיוני לתפקודם של שירותים שחשובים למשתמשים, ומצד שני, נתון לביקורת שיש בה הרבה אמת על הסכנות הכרוכות בו למשתמשים. אפשר לשער שעם הזמן, בעקבות הדיון הציבורי ואולי גם בשל אירועים כמו דליפות מידע נוספות, יחולו שינויים בהבנת נושא הפרטיות וביחס אליו מצד כל הגורמים והצדדים שהוא נוגע לו, ויתכן שיתפתחו נורמות או מודלים חדשים לאיסוף המידע ולשימוש בו.