לפי סקרים עולמיים, יש שתי סיבות עיקריות לשימוש הגובר באמצעים לחסימת פרסומות: איום על הפרטיות, וחוויית המשתמש.

בעיית הפרטיות מטרידה מעט פחות אנשים בעיקר בשל חוסר מודעות להיקף המעקב ואיסוף המידע הפרטי על ידי גורמים מסחריים שונים, בראשם ענקיות פרסום כמו פייסבוק וגוגל. כדי להתמודד עם המודעות הגוברת לאיסוף המידע האישי נקטו גורמים שונים בתעשיית הפרסום צעדים שונים. פייסבוק מציעה למשתמשים אפשרות לבחור שלא לראות פרסום המבוסס על איסוף מידע אישי. לגוגל היתה עד לאחרונה מדיניות דומה, אבל עכשיו היא מנסה להצטייר כמי שהולכת בכיוון ההפוך ולא להשתמש במידע אישי בלי רשות מפורשת של המשתמשים. על רקע השימוש הבעייתי במידע אישי על ידי חברות הענק, שחקנים קטנים כמו רשת הפרסום The Deck מנופפים בכך שהם אינם עוקבים אחרי משתמשים כלל.

אבל הסיבה המרכזית שציינו משתמשים בכל העולם לבחירתם להשתמש בחוסמי פרסומות אינה החשש מפני מעקב והפגיעה בפרטיותם אלא חוויית המשתמש. התחרות העזה בענף הפרסום הדיגיטלי גרמה לא רק לשכלול ולהעמקת טכנולוגיות המידע שמאחורי הפרסומות אלא גם לתחרות מתמדת על תשומת לבם של משתמשים. במקרים רבים הפכו פרסומות לצעקניות יותר ומטרידות יותר חזותית. הן גדלו, תפסו שטח נרחב יותר, וזללו יותר ויותר תעבורה ומשאבי מערכת. התחרות גם הורידה את המחירים, דבר שגרם לאתרי תוכן לשלב בתוכן שלהם יותר פרסומות בניסיון לבלום את הירידה בהכנסות.

מנקודת הראות של המשתמשים, כל זה הפך למעמסה. ועם המעבר של יותר ויותר משתמשים למובייל כערוץ עיקרי לצריכת תוכן, התחרות על שטח המסך הקטן והעומס על תעבורת הנתונים האיטית והיקרה יותר הפכו את המטרד לבעיה של ממש.

הנתונים על ההתפשטות המהירה של חסימת הפרסומות ברחבי העולם, והמחקרים על הסיבות להתנהגות זו, הם האחראים להסכמה הרחבה בתעשיית הפרסום והשיווק באינטרנט שיש צורך דחוף לפעול במהירות ובמתואם לשינוי חוויית המשתמש כדי לבלום את הנזק הכבד, הנאמד בעשרות מיליארדי דולר מדי שנה בעולם כולו.

מה צריך לעשות כדי לשפר את חוויית המשתמש, לעורר פחות אנטגוניזם, ואולי להשיג תוצאות טובות יותר? המידע העולה מסקרים ומחקרים מאפשר לחלק את בעיית חווית המשתמש הכללית לכמה קטגוריות כלליות.

משתמשי מובייל מוטרדים מאוד מהאטת קצב הטעינה של תוכן בגלל פרסומות. גורם חשוב לא פחות הוא הדרך שבה הן תופסות מקום על המסך ומסיטות את תשומת הלב. במילים אחרות, גודל, סרבול ואי-סדר על המסך. כדי להבטיח שהפרסומת תיראה במיטבה בכל מסך, פרסומות בימינו צריכות בדרך כלל להיות רספונסיביות (כלומר להתאים את עצמן דינמית לגודל המסך). במקרה של פרסומות וידאו, צריך להקדיש מחשבה לשאלה אם לאפשר להן לרוץ אוטומטית ולכלול אודיו, מפני ששימוש לא זהיר באפשרויות האלה הוא מתכון ליצירת אחד המטרדים המעצבנים ביותר.

קטגוריה קרובה או נפרדת היא של האיכות היצירתית של הפרסומות, מפני שפרסומות שעשויות היטב ונראות מסקרנות מתקבלות טוב יותר מפרסומות שמושכות את תשומת הלב על ידי כך שהן גדולות, צבעוניות או מופיעות מעל לתוכן ודורשות התערבות של המשתמש כדי לסלק אותן משדה הראייה.

הסקרים מצביעים על כך שלמשתמשים חשובה גם הרלוונטיות של הפרסומות. הקטגוריה הזאת היא בעיה מסובכת לפתרון, כי אם בעוד שחלק מן המשתמשים רוצים לראות פרסומות שמציעות להם דברים שהם מעוניינים בהם, אחרים מבינים שהרלוונטיות הזאת מושגת על ידי איסוף מידע אישי בדרכים מדאיגות. הפתרון של גוגל, להציע פרסום רלוונטי יותר רק למשתמשים שמסכימים לאיסוף המידע, מנסה להתמודד עם הקושי הזה. "רלוונטיות" מסוג פחות בעייתי היא רגישות להקשר הלא-אישי. לדוגמה, הגיוני שבאתר באופנה יהיו פרסומות של מותגי אופנה.

גורמים בתעשיית הפרסום חושבים שאימוץ של סטנדרטים, המביאים בחשבון שיקולים שונים, תאפשר לכל השחקנים להתמודד טוב יותר אם האתגרים הרציניים שהם עומדים כעת בפניהם. אבל מעבר לפתרונות ברמת הדרך שבה נבנות הפרסומות עצמן, יש מי שטוענים שמפרסמים חייבים לשנות את חשיבתם. במקום להתמקד בפרסום שמנסה לגרום למשתמשים לבצע פעולה (כמו קנייה) עליהם לאמץ ראייה רחבה יותר ולבנות מערכות יחסים עם הקהל שלהם לאורך זמן וביותר ערוצים מאשר באמצעות פרסומות בלבד.