מפרסמים מוכנים לשלם הרבה כסף על פרסום למרות שהם מבינים פחות מאשר בעבר עד כמה ההשקעה באמת מקדמת את המכירות.

תעשיית הפרסום היא תעשיית ענק. בשנה שעברה הוציאו מפרסמים כ-516 מיליארד דולר על פרסום, והשנה צפויה ההוצאה הכוללת לגדול בחמישה וחצי אחוז. בפרסום במדיה הדיגיטלית צפוי קצב הצמיחה להיות גדול יותר, ולעלות מ-120 מיליארד דולר בשנה שעברה ל-140 מיליארד השנה — גידול של יותר מ-16 אחוז.

לחלק גדול מן הצמיחה אחראיות ההתפתחויות במובייל. במשך שנים התקשה הענף לממש את הפוטנציאל שבהתפשטות השימוש במכשירים ניידים, ובכל זאת, השנה צפויות ההוצאות על הפרסום במובייל לצמוח בלמעלה מ-60 אחוז ולהסתכם במעט יותר מ-27 מיליארד דולר — כמעט 20 אחוז מכלל ההוצאות על פרסום. הפרסום בדסקטופ אמנם ימשיך לרכז את רוב התקציבים בעתיד הנראה לעין, אבל שם שיעור הצמיחה קטן יותר, כ-9 אחוזים בלבד, ותקציבים אלה מופנים יותר ויותר לצורות חדשות של פרסום, בשעה שההוצאה הכוללת על פרסום בבאנרים (display) יורדת — לא באחוזים אלא במספרים מוחלטים. חסימת פרסומות, "עוורון באנרים" והתוצאות המשופרות בערוצי פרסום אחרים הולכים ומצמצמים את אמון הענף בצורה זו של פרסום.

בין צורות הפרסום שאליהן מופנים יותר תשומת לב ותקציבים בולטים פרסום ילידי בפלטפורמות שונות ותוכן ממומן. אבל חשוב לשים לב לכך שהפעילות בענף אינה מוגבלת רק למדיה הדיגיטלית. פעילות משיקה ומשלימה מתרחשת גם בערוצים אחרים. הטלוויזיה, למשל, ממשיכה למלא תפקיד חשוב. כמו באינטרנט, גם שם תקציבי הפרסום עולים, במיוחד סביב אירועים מיוחדים, כמו אליפויות ספורט. וגם ארגוני תוכן שהפרסום הוא מטה לחמם משקיעים מאמצים בפעילות חוץ-אינטרנטית משלימה, כמו כינוסים ואירועים אחרים. התרומה של פעילות זו לתשומת הלב שהם מקבלים מן הציבור לפעמים מספיק גדולה כדי לגרום לחלקם להשקיע לצורך כך בבניינים משלהם כדי לקיים בהם נוכחות פיזית מתמדת במרחב הפיזי.

המספרים והפעילות המגוונת נראים מבטיחים, אבל בכינוס שנערך השבוע בקליפורניה הודו נציגי מותגים בולטים שעדיין קשה להעריך את התועלת הממשית שצומחת להם מן הפעילות בערוצים החדשים. לכולם ברור שנוכחות במדיה החברתית ופעילות נרחבת בתחום התוכן חשובות, אבל קשה מאוד לכמת את התמורה להשקעה זו. בשעה שמותגים גדולים יכולים להרשות לעצמם לקיים נוכחות נרחבת אפילו בתנאים של אי-ודאות, עבור מפרסמים קטנים יותר יוצר מצב זה לבטים, מכיוון שלא תמיד ברור להם היכן וכיצד כדאי לרכז את המשאבים המוגבלים שעומדים לרשותם.